- גמגם
- גַּמְגֵּםch. sam(גמגם of scruple). Ḥag.15b מְגַמְגֵּם בלישניה a stotterer (Ar. מלגס). Meg.31b קא מג׳וכ׳ (v. Rabb. D. S. a. l. Var. Lect.) read the curses (v. אֲרַר) rapidly murmuring; Koh. R. to VIII, 3.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
